החברה הישראלית יהודית מאפשרת
לדתיים הקיצוניים שליטה בנכס הלאומי המשותף לכולנו – תורת ישראל. שמעתי בהפגנת מחאה דובר מסורתי אומר: ״הדתיים הקיצוניים גנבו לנו את התורה ועלינו לגנוב אותה מהם בחזרה״. איך זה קרה? ראש הממשלה דוד בן גוריון מסר את ניהולם של נישואים, גירושים, קבורה, גיור, וכדומה בידי הרבנות הראשית המנוהלת על ידי המיעוט האורתודוקסי. הדרישות הפרקטיות של בנית מדינה היו בראש סדר העדיפויות של המנהיגים דאז ולכן הבטחת נציגות הולמת לכל זרמי היהדות בעניני ״דת״ נדחתה למועד מאוחר יותר. כך קובעה השפעתם של האורתודוקסים על עיצוב הזהות היהודית של הפרט ושל המדינה והחל תהליך של ניכור בין חילוניים ודתיים. ניכור חברתי ופסיכולוגי זה הוא לדעתינו גורם מרכזי המניע את מאות אלפי הישראלים למחאה סוערת כבר שבועות רבים.
שלושה אופנים לניכור. האופן הבולט ביותר הוא הניכור בין חרדים לחילוניים היוצר שפוטיות, וכעס הדדיים. שנית ישנו ניכור פנים-חילוני. זהו כשל חילוני במיזוג משמעותי של ערכי היהדות והדמוקרטיה. אלה שוחים בנוחות בדמוקרטיה האוניברסלית, אך בורים ונבוכים בנושא זהותם היהודית. חילוניים קיצוניים לעיתים אפילו קוראים בשאט נפש למחיקה מוחלטת של הזהות היהודית. השלישי הוא ניכור פנים-דתי. הכשל החרדי הוא לראות את הזימון ההיסטורי עם הקמת מדינת ישראל לשינוי וצמיחה בעולמה של היהדות. הם מנוכרים מהמדינה המודרנית תוך אחיזה בעבר הגלותי. הם החליפו מעשיות וגמישות יהודית בהזיות אמונוית. החרדים שוכחים שהבורא ״מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״ (זוהר פקודי נב) ונכשלים באהבת (כל) ישראל ובענווה הנדרשת לכך.
פיתויי הרווחה החומרית, החופש, והנאורות של העולם המערבי גורמים לאדם החילוני לדחות על הסף את התורה ומגבלותיה-לכאורה. כתוצאה החילוניים מזניחים את תפקידם בעיצוב זהותה היהודי של המדינה. הפחד מפני המודרניות גורמים לאדם הדתי להשקיע את מלוא משאביו בהגנה מפני ההשפעות השליליות-לכאורה של החילוניות. כתוצאה, הוא שואף למדינה במתכונת תנכית. חילוניות לבדה מתכחשת לשורשיה היהודיים של ישראל. דתיות לבדה מיצרת הזיות תלושות ומסוכנות. גם הדתיים וגם החילוניים מנוכרים מהמציאות של תלותם ההדדית כאשר כל צד זקוק לשני להשלים ישראליות ראויה.
הרמבם כותב: ״וְאָמְנָם יְשֻׁבַּח בֶּאֱמֶת הַמְמֻצָּע, וְאֵלָיו צָרִיךְ לָאָדָם שֶׁיְּכַוֵּן וְיִשְׁקֹל פְּעֻלּוֹתָיו כֻּלָּם תָּמִיד עַד שֶׁיִּתְמַצְעוּ.״ (שמונה פרקים). הוא מלמד שהגות והתנהגות נכונים נמצאים במרכז שבין הקצוות. במרכזה של הפוליטיקה הישראלית מתמזגים בנוחות דמוקרטיה ותורה – זהות יהודית שורשית עם שיטת ממשל מסודרת וישרה. נראה שהמחאה יצרה בין השאר קרקע דשנה בה צומחת משנה של מרכז ישראלי יהודי בונה. לכן הסופר יוסי קליין הלוי אמר לאחרונה ש״ישראל היום מצויה במאבק כוחות בין המרכז והימין על הגדרת המשמעות של המונחים מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית.״ (מכון הרטמן)
בלילה קייצי לח בעיר פילדלפיה בשנות ה90 המוקדמות ניהלתי שיחה עם שכני דאז הרב דר. ארטור גרין, פרופסור ללמודי יהדות ומחבר של סידרת ספרי תאולוגיה. בזמנו הייתי ישראלי חילוני צעיר שירד מהארץ עם חור בהשכלה היהודית ורגשי עוינות כלפי הדת היהודית ונציגיה. הרב גרין הסביר ש״עתידה של היהדות תעוצב בעיקר בידי הקהילה החילונית הישראלית ולא בידי המסורות הגלותיות הישנות. ושהמסורות הישנות יתמוססו במשך הזמן בעוד מסורות חדשות הנמשכות מחווית חיינו העכשוית, תצמחנה ותעצבנה את חיי עם ישראל אל תוך העתיד.״ רעיונתיו של הרב גרין בזמנו היו מעל ומעבר לתפיסתי. לא יכולתי לדמיין לעצמי יהודים השונים מחובשי הכיפות השחורות וחובשות השייטלס שהיו מוכרים.ות לי היטב מן המולדת. ״ישראלים חילוניים מנוכרים, מבולבלי זהות השונאים את הממסד הדתי יעצבו את העתיד היהודי? בלתי אפשרי!״ סיכמתי לעצמי. כשלושים שנה מאוחר יותר, בעיצומה של המחאה הדמוקרטית, החזון של הרב גרין מתחיל להסתמן כממשות. נראה היום שהמחאה מאותתת לקהל החילוני והמסורתי במרכז לקחת אחריות על היהדות והישראליות תוך מציאת האמצע בין הקצוות.
שתי הנחות יסוד רדיקליות מניעות את המרכז הישראלי המתגבש. האחת, שהמודרניות והחילוניות אינן עומדות בסתירה לתורת ישראל, הליבה ההיסטורית של הזהות היהודית והישראלית. דרך מסורת הפרשנות היהודית, התורה ממשיכה להיות רלוונטית בדורנו ובמצבינו כפי שהיא הייתה בכל דור ודור. ההנחה הרדיקלית השניה היא שהשליטה האורתודוקסית על פרשנות התורה ועל התוויית החיים היהודיים בישראל היא שגויה בעליל. נכון לעכשיו השליטה האורתודוקסית והכפיה הדתית גרמו לניכור בלתי נסבל ונזק עמוק לעם ישראל. אורתודוקסים וחילוניים, מסורתיים והומניסטים, רפורמים ואחרים יכולים וצריכים לעצב את הזהות היהודית והדמוקרטית של המדינה בשותפות שוויונית והדדית.
במגילת העצמאות כתוב: “זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.״ האם משמעות האימרה ״להיות ככל עם ועם״ היא לחקות את דנמרק, למשל, והדמוקרטיה הנאורה שלה? או לחלופין האם ״ככל עם״ פרושו לבטא את זהותנו היחודית כמו שכל עם מבטא את זהותו ויחודיותו. לדעתנו ריבונותו של העם היהודי, מהגדרתו ומטבעו ,הוא שילטון דמוקרטי המושתת על הערכים והחכמה המעוגנים בתורה ובמסורת ישראל. עקרונות היסוד של הדמוקרטיות המערביות, צדק והגינות, דיון ושכנוע, שימור זכויות המיעוט, מיגבלות על הרשות המבצעת, והכרעה על פי רוב, מעוגנות במילא בתורת ישראל ומסורת הפרשנות.
אנו קוראים בספר דברים: שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ … וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃ (16:18) לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים (16:19) צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ (16:20) וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃ (17:14) רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒… (17:16) וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים… וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃ (17:17) וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר… (17:18) …וְקָ֥רָא ב֖וֹ… לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃ (17:19) לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול… (17:20)
אנחנו קוראים בספר ויקרא: לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ… ׃(19:18) וְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ׃ (19:33) כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם (19:34)
התורה מורה לנו לבסס מערכת משפטית המתפקדת תחת כללי צדק מפורטים. להגביל את המערכת המבצעת על ידי חוקה. ולתת לגרים בתוכינו זכויות, שוויון, ואהבה.
על פי מסורת ישראל שיטת המימשל היא ציווי אלוהי. אבל המשילה ניתנה לבני אדם. אנו קוראים בספר דברים: כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את… לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃ לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד… לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ (30:11,12,14)
התלמוד הבבלי ממשיך ומפתח את העקרונות הדמוקרטיים של דיון, שיכנוע, והכרעה על פי הרוב. התלמוד מספר על מליאה של רבנים הדנים בכשרותו של תנור. פסיקתו של הרב אליעזר הייתה לחיוב, אך הרוב ובראשם רבי יהושע פסקו לשלילה. הרב אליעזר ביקש שמין השמיים יוכיחו את צדקת פסיקתו ואכן בת קול יצאה מין השמיים והכריזה שהלכה כדברי רבי אליעזר. אך למרות הסיוע ״עמד רבי יהושע על רגליו… (וציטט) ’לא בשמים היא’ (דברים ל, יב)…. (למה) לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה, (מכיוון) שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו… (שומעים) בבת קול, שכבר כתבת (אלוהים)… בתורה ’אחרי רבים להטות’ (מכריעים על פי רוב)(שמות כג:ב). …(שאל) רבי נתן לאליהו (הנביא)… (מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה)? אמר לו (אליהו הנביא),… (אלוהים) חייך ואמר ’נצחוני בני נצחוני בני’.״ (בבא מציעא נ״ט: )
כשחורזים את הפסוקים מספר דברים, ויקרא, ופרשנות התלמוד אנו לומדים על שיטת מימשל הכוללת שלוש רשויות: שופטת, מבצעת, ומחוקקת. על הרשות השופטת לשפוט על פי חוקי הצדק. על הרשות המבצעת לפעול אך ורק בתוך מגבלות החוקה. על הרשות המחוקקת לדון על פי שיקולים אנושיים, לא להטות אחר ניסים ונפלאות, ולהכריע על פי דעת הרוב.
העקרונות של מימשל תקין ודמוקרטי נכללו בתורה ונדונו במסורת הפרשנות לפני שאתונה ורומא חידשו את חידושיהם. צדק וסדר חברתי לא היו חדשים לאבותינו ולאמהותינו, נהפוך הוא. באמתחתינו, מסורת מתוחכמת המתאימה יחודית לריבונתה ואופיה של ישראל המודרנית.
בכדי לממש בהצלחה מלאה את ההבטחה של מגילת העצמאות, ובכדי שהמימשל בישראל יתקבל באהבה על ידי רוב העם, על השיטה המשטרית לינוק ממהותה הרוחנית של עם ישראל. עלינו, דתיים וחילוניים, שמאלנים וימניים לנצל במלואם את נכסינו התרבותיים וההיסטוריים לבניית דמוקרטיה תקינה וראויה ולשם כך עלינו לפורר את דפוסי הניכור הזהותי אשר אפיינו אותנו עד הלום.
הוערנו בטלטלה על ידי ההפיכה המשטרית והוטלנו אל תוך מלחמת עצמאות שניה על נשמתה של המדינה. לכן על המרכז הישראלי להטות שכם ביחד ובחוזקה למען התכלית והעתיד של עם ישראל. תכלית זו כוללת בתוכה בניית דמוקרטיה לדוגמא. מגילת העצמאות מבטיחה חופש וצדק לכל אזרחי ישראל ״דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים, יהודים וערבים, ועוד״. אך היא לא מגילת העצמאות הראשונה של עם ישראל, אלא השניה. המגילה הראשונה, התורה, ציינה את היציאה מעבדות לחרות ואת המשימה הלאומית להיות עם חופשי בארץ האבות והאמהות. כשאנו מפגינים כל שבוע בכדי למגר את ההפיכה השילטונית אנחנו מקדשים את ערכי היסוד המשותפים של עם ישראל הרשומים בשתי המגילות, העתיקה והחדשה. השלום והביטחון, הרווחה, והצביון של מדינת ישראל תלויים במלחמתנו למען שתיהן בחוסן ובאהבה.